תירצה רוצה

NE ME QUITTE PAS

היא עוד שמעה אותו שר בשקט, לאחר שפרשה למיטה, כשחשב שהיא ישנה ולא שומעת.

אבל היא שמעה.

היא שמעה את המילים ואת הלחן הסודק, היא שמעה את כאבה על לכתה הצפוי, היא שמעה את געגועיו, שהחלו להירקם כבר עכשיו.

וכמה אהבה אותו על אהבתו הגדולה אליה.

וכמה התפללה לא ללכת עדיין, להשאר עוד קצת.

ולכן תרצה מאוד הופתעה לגלות, בבוקר, כי משה, האוהב והאהוב שלה, הלך לפניה, בעודה חולמת עליו.

מה תעשה עכשיו?

למי תאסוף את עיתון הבוקר מהשביל?

מי יעטוף את מותניה בשמלה ובאהבה ובחיבוק?

מי יכין לה תה מתוק בדיוק כמו שהיא אוהבת, מוקדם מוקדם בבוקר, שיספיק להתקרר עד שהיא תקום?

תירצה החלה מתעוררת כל בוקר, בחמש בדיוק, בשעה בה היה משה מכין לה את התה המתוק, ושואלת את עצמה מה לעשות היום.

היא הכי רצתה לזכור אותו, את משה, את כל המקומות בהם ביקרו, את הטעמים שטעמו יחד, את המראות ואת הצלילים, וכך מצאה עצמה, יוצאת למסע, לאסוף זכרונות.

כל בוקר, בשעה חמש עשרים וחמש בדיוק, שעה בה החושך הסתלק מפתח ביתה ופינה את מקומו לאור השמש, היתה יוצאת מהבית. בחורף חובשת את כובע הצמר, שקנה לה בשוק בעכו, ובקיץ עוטפת את ראשה במטפחת הכחולה הדקה, שרכש עבורה מילדה ערביה בכניסה לכותל.

כך היתה יוצאת לאסוף רסיסי חיים שהיו להם יחד.

בשדרה היא אספה את מגע העלים, שנשרו על כתפיו בשלכת, והוא היה אוסף אותם, מקרב אל פניה ואומר לה תריחי, זהו ריחו של אלוהים, שמתחבא בעלים הקטנים הללו, כמה חיים יש בהם. והיא היתה נושמת ומריחה וחושבת לעצמה שריחו של אלוהים נמצא דווקא בו, בגבר שלידה.

וכמה אהבה את ריחן של מילות המשורר שיצאו מפיו, משורר שמדבר את שיריו באוזניה.

בשוק ההומה היא אספה את מראה המנגו והאפרסמון והאפרסקים, שאת טעמם כל כך אהב, והיה פורס לה בפרוסות דקיקות ועדינות כשחזרו בערב הביתה, מסדר כעלי כותרת במרכז הצלחת, ואומר לה תטעמי, זהו טעמו של אלוהים, שמתחבא בפירות המתוקים הללו ונותן להם את מתיקותם. והיא היתה נוגסת ומאמצת כל רסיס טעם שבפיה וחושבת לעצמה שטעמו של אלוהים ומתיקותו נמצאים דווקא בו, בגבר שמאחוריה.

וכמה אהבה את טעמן של מילות האהבה שהיה מפזר סביבה כמו קרני שמש חמימות של בוקר.

וביום האחרון, בחוף הים, בעודה יושבת על כסא נוח, כך עדיין קראה לזה, והרוח מלטפת את פניה שידעו קור וחום, שמחה ועצב, אהבה גדולה ובדידות עצומה שבאה אחריה, ביום האחרון היא חשבה לעצמה שלא כך זה אמור היה להיות, היא הרי היתה אמורה ללכת לפניו, שניהם ידעו זאת.

ואז אספה את צליל הגלים, שנמזג בצליל קולו, כשלחש לה מילים של אהבה חסרת גיל סמוך לאוזן, אם תרצי תירצה, אם תרצי.

ותרצה רצתה, ברגע זה בדיוק. רצתה, עצמה עיניה והלכה אליו.